אם מישהו מזדמן לצפון או שבא לו להגיע אשמח, יש לי שיח גלריה ב15 בינואר

חור שחור בולע את התגובות שלי

ניסיתי להגיב לפוסט של פרלה ולתכתובת התגובות שם, אך ללא הועיל, הדברים פשוט נעלמים!!!
אנסה לפתור את הבעיה בהמשך

בקיצור אז הנה מה שרציתי להגיד:
אני חושבת שכשאומרים רציונאלי מנסים להגיד שהדבר נתפס ושהוא הגיוני, זאת אומרת לא כ"כ מפתיע. והדבר הלא רציונאלי שמעניין באמנות ובמה שקורה בפדוגוגיקה טבורציסטבה, שהוא לדעתי בעצם מאוד רציונאלי, זה שמפגש בין אנשים ומפגש עם חומר הוא דבר מפתיע ומייצר פערים נראים לעין ומרגשים. וכשקורה לך משהו מרגש את אולי יכולה להבין את זה בשכל אבל זה עדיין מרגש.

הלוחות השניים

הם באים אחרי הלוחות השבורים, הפילאיים, אפשר לומר שהם פרוזאיים ושהם חלק מסיפור ומתהליך שמעורבים בו גם הרבה אנשים.
זה דומה לדבר שמעניין אותי באמנות ובפרוגוגיקה טבורציסטבה, הלוחות השניים זוכים להתקיים בגלל שמרגישים בתוכם את הפער בין האלוהים לאנשים, את הדיאלוג ביניהם ואת השברים של הלוחות הראשונים. הרב שיכבתיות, הזמן והפער הם, מחד, תוצר של הדיאלוג ומאידך פיקסציה של הדיאלוג עצמו. יוצא שיצירה היא האופן שבו התהליך מקבל ביטוי ביצירה הסופית.
אז מה נותנת לי יצירה בחומר פלסטי/פיזי? היא מאפשרת לי בניה של תהליך הדיאלוג.
דיאלוג עם מי? עם כל מיני דיאלוגים שלי בעולם, זהו שביל בלתי מסומן של דיאלוגים שמאפשר אח"כ לנהל דיאלוגים אחרים עם אנשים אמיתיים.
אפשר מילה אחרת במקום דיאלוג? כן, דיאלוג מניח פער, קחו שני אנשים זרים מוחלטים או תאומים זהים תמיד יהיה ביניהם סוד, משהו לא ידוע, שאלה. דיאלוג מתחיל ברגע שמבינים שיש את הפער הזה ויש רצון לראות אותו ואלוי לבנות ממנו גשר.

בקרוב פוסט מקרטע פחוס

קצת לקרטע, לפעמים די רצוי

1. אין ברירה, צריכה לעניין את עצמי בדרכים קצת מלאכותיות, למשל, להצטלם עם צעיף של סבתא רוסיה ולעטות פרוות עז אח"כ למצוא כותרת בומבסטית ולגחך.

2. אני באמת לא יודעת מה אני רוצה לעשות פה. מן הסתם רוצה לשחק אבל שיהיה משמעותי בשבילי ופורה ומעניין אחרים כמובן. טוב, עד כאן רצונות.

3. קצת על כותרת הבלוג, זהו חינוך מסוג קצת בעייתי כי הוא לא נותן לצופים אפשרות לפענח את התהליך יצירת האובייקט בו הם צפו, וזה כמו הלוחות הראשונים שהיו לגמרי מעשה אלהים ובמובן זה בלתי נגישים לבני אדם. אבל מצד שני זה עדיין, וואו, כמו גוף תלת מימדי שחוצה עולם דו מימדי.

4. בסטודיו
בזמן שהתלבטתי איזה אף לצייר לגברת עם העיניים הכ"כ מוכרות שציירתי, ביקשתי שכבר תופיע לפני כדי שאוכל לצייר את האף האמיתי שלה. בזמן שחיכיתי לה החלטתי לעשות משהו עם בכחוס, זה היה בחור עם פרצוף קצת עבה של בחורה. ניסיתי לשפוך עליו מים ואז להספיג אותם בסמרטוט הפלא אלא שמשום מה הסמרטוט לא הסכים לקבל את המים והם נשפכו לתוך נעל הבית שלי! שאלתי אותם אם הם לא השתגעו.

5. המרחב של הבלוג
מזכיר לי תקופה בה הרגשתי את הפלפלים כועסים בגלגל שקליתי אותם על האש ושמתי אותם בשקית ניילון כדי שאפשר יהיה לקלף אותם.